אלת הצדק
סיכול קיום חוזה בתיירות

לנותני שירותי תיירות בכלל ולחברות תעופה בפרט עומדת, במרבית המקרים כגון: מלחמה, אסון ושביתה, הגנת הסיכול כאשר נבצר מהם לספק את השירותים. אולם, בית המשפט יבחן למשל האם לאחר שבוטלה הטיסה כדין נקט נותן שירותי התיירות בכל האמצעים הדרושים והנאותים למניעת/הקטנת הנזק, שנגרם כתוצאה מהביטול.

סעיף 18 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א – 1970 קובע כדלקמן:

 "18. (א) הייתה הפרת החוזה תוצאה מנסיבות שהמפר, בעת כריתת החוזה, לא ידע ולא היה עליו לדעת עליהן או שלא ראה ולא היה עליו לראותן מראש, ולא יכול היה למנען, וקיום החוזה באותן נסיבות הוא בלתי אפשרי או שונה באופן יסודי ממה שהוסכם עליו בין הצדדים, לא תהיה ההפרה עילה לאכיפת החוזה שהופר או לפיצויים.

(ב) במקרים האמורים בסעיף-קטן (א) רשאי בית המשפט, בין אם בוטל החוזה ובין אם לאו, לחייב כל צד להשיב לצד השני מה שקיבל על פי החוזה או, על פי בחירה כאמור בסעיף 9, לשלם לו את שוויו, ולחייב את המפר בשיפוי הנפגע על ההוצאות הסבירות שהוציא ועל ההתחייבויות שהתחייב בהן באופן סביר לשם קיום החוזה, והכול אם נראה לבית המשפט צודק לעשות כן בנסיבות העניין ובמידה שנראה לו".

סעיף 18 מחייב התקיימות שלושה תנאים מצטברים, על מנת שיתקיים סיכול: התרחשות נסיבות המסכלות את קיום החוזה, העדר ידיעה או העדר צפייה של המפר על הנסיבות המסכלות ואי יכולתו של המפר למנוע נסיבות אלה.

הצד המפר אומנם פטור מאכיפה ומפיצויים, אך אינו בהכרח פטור מהשבת הכספים לצד השני. בית המשפט רשאי לחייב בהשבת הכספים שקיבל הצד המפר על פי החוזה או בשיפוי הנפגע על הוצאותיו לשם קיום החוזה. 

בית המשפט העליון פירש במהלך השנים בצמצום רב את דוקטרינת הסיכול. באשר ליכולת לצפות נקבע, כי הכל צפוי ואין דבר שלא ניתן לצפותו, ובמציאות החיים הישראלית ניתן לצפות גם את האירועים הקשים והקיצוניים ביותר. לאור פסיקה זו הפך למעשה סעיף 18 לחוק התרופות כמעט לאות מתה בחקיקה.

בשנים האחרונות הופיעו ניצנים של שינוי בגישה זו, בין היתר כחלק מהשפעת עיקרון תום הלב בביצוע חוזה. בית המשפט העליון ציין כי קיימת קירבה רעיונית גדולה בין עיקרון הסיכול בנסיבות של שינוי מהותי בתשתית החוזית לבין הדרישה לתום לב בביצוע החוזה, וכי מתקשר העומד על ביצוע דווקני של החוזה על אף השינוי המהותי שחל בו בשל נסיבות חיצוניות, נוהג בחוסר תום לב.

בשורה של פסקי דין שהתקבלו בשנים האחרונות הכירו בתי המשפט בטענת הסיכול שהועלתה על-ידי חברות תעופה, שטענו שהתקיימות שביתה כללית במשק מהווה גורם מסכל ולכן אי עמידה בטיסות הקבועות, לא מהווה הפרת חוזה עם הנוסעים, אלא סיכול.

בבואו לדון בטענת הסיכול יבחן בית המשפט האם במועד כריתת החוזה חברת התעופה הייתה צריכה לצפות שקיום החוזה, דהיינו הטסת הנוסעים, הוא בלתי אפשרי? במרבית המקרים חברת התעופה לא יכולה לצפות אירוע מסכל, כגון: מלחמה, אסון, שביתה וכד'.

ניקח לדוגמא שביתה. הרי גם אם ידוע שישנו מו"מ בין ארגון עובדים למעסיק ואפילו ישנן שמועות בדבר השבתה, אין לומר שבהכרח הדבר מסתיים בשביתה, ובכל מקרה העיתוי אינו ידוע עד לרגע האחרון וממילא סגירת נמל התעופה מהווה צעד קיצוני וחריג גם בארצנו למודת השביתות.

שביתה ובמיוחד שביתה המשביתה את המשק באופן כללי, גורמת לנזקים אדירים. תוצאה בלתי נמנעת היא שחלק ניכר מהנזק נופל על כתפי אזרחים תמימים, אשר אין להם מזור. יש ונראה כי תוצאה מצערת זו היא בלתי נמנעת, כפי תוצאות מצערות אחרות שנזקים רבים עמם נגרמו לאחרים באותה שביתה.

נסיבות, בהן טיסות רבות ונוסעים רבים נמצאים בחו"ל משום השביתה, הן נסיבות, שאין אפשרות כמעט להיערך להן וכבר נקבע, כי כשאדם מהציבור בוחר לנסוע ולטייל בעולם, הוא לוקח על עצמו את כל הסיכונים הסבירים, הנובעים מהמתרחש בעולמנו המודרני. בתעבורה האווירית מתרחשות תקלות, מטוסים מאחרים ואף חמור מכך. השביתות בארץ ואף ברחבי העולם, הינם אירועים, המתרחשים פעם בפעם ואין לומר, כי מדובר בתופעה שיש להתעלם ממנה, כאילו אין כל סיכוי סביר שתתרחש.

במקרה של שביתה, קיימת לנוסעים אפשרות לתבוע את נזקיהם מהשובתים או מארגון העובדים שעומד מאחורי השביתה.

סעיף 18(א) לחוק התרופות קובע אמנם, שנסיבות אלו לא מקימות לנפגע עילה לאכיפת החוזה או לפיצויים, ואולם סעיף 18(ב) לחוק התרופות קובע איזון אינטרסים בין הצדדים, באופן שמותיר לבית המשפט שיקול דעת נרחב להורות על השבה ועל שיפוי הנפגע בגין הוצאותיו הסבירות.

סעיף 22 (ב) לחוק התרופות קובע: "הוראות חוק זה יחולו כשאין בחוק המסדיר יחסי עבודה או בחוק אחר הוראות מיוחדות לעניין הנדון" ובענייננו קיימות הוראות מיוחדות באמנות ורשה ומונטריאול הרלוונטיות בדיוננו, אם כי אין בכך כדי לסתום את הגולל על תחולתם של דיני החוזים.

חוק התובלה האוירית, התש"ם – 1980 מחיל את הוראות אמנת ורשה ומיישם אותן בחקיקה המקומית וחוק התובלה האווירית (תיקון מס' 2), התש"ע- 2009 מאמץ לדין הישראלי את אמנת מונטריאול הקובעת כללים בהובלה אווירית בינלאומית. המוביל אחראי לנזק שנגרם מחמת איחור בתובלה האווירית של נוסעים, כבודה או מטען. אף על פי כן, המוביל לא יהיה אחראי לנזק שנגרם מחמת איחור אם יוכיח שהוא ועובדיו ושליחיו נקטו בכל האמצעים שהיו עשויים להידרש באופן סביר כדי למנוע את הנזק או שנקיטה באמצעים כאמור הייתה בלתי אפשרית מבחינתו או מבחינתם.

בית המשפט ייבחן, האם לאחר שביטלה את הטיסה כתוצאה מאירוע מסכל, נקטה חברת התעופה בכל האמצעים הדרושים למניעת הנזק ו/או להקטנתו, שנגרם כתוצאה מהביטול? כלום אם היוודע השביתה נערכה חברת התעופה לקיום טיסות מייד עם סיום השביתה והאם בפועל קיבלו הנוסעים סידור חלופי במועד המוקדם ביותר בסמוך לאחר השביתה?

ומה במקרה בו מצויה קבוצה במהלך טיול מאורגן בחו"ל ואין באפשרותה לחזור לישראל? מהי אחריות מארגן הטיול? לא לנטוש את הנוסעים, למזער את אי הנוחות שנגרמה לנוסעים בעקבות ביטול הטיסה וליצור קשר עם הגורמים הרלוונטיים ולפעול עבור הנוסעים, ככל שניתן.  

ניתן אפוא לומר שלספקי התיירות השונים עומדת הגנת הסיכול כאשר נבצר מהם לספק את השירותים. מאידך, חוק החוזים קובע את עיקרון איזון האינטרסים כאמור, לפיו הנזק יתחלק בין שני הצדדים, כי הנסיבות לא תלויות באף אחד מהצדדים. חברת תעופה הוגנת תספק טיסה במועד חלופי ובמקרים חריגים אף החזר כספי לנוסעים שנאלצו לבטל את טיסתם. בתי-מלון בעולם לעומת זאת מאפשרים ביטול הזמנה עד מספר ימים מינימאלי לפני ההגעה, לרוב ללא דמי ביטול.

אומנם גם לצרכן עומדת לכאורה הגנת הסיכול בשל מצבים שלא מאפשרים לו לקיים את החוזה בנסיבות שהוא לא צפה ולא יכול היה לצפות במועד כריתת החוזה, אולם כאמור לעיל בסעיף 18(ב) בית המשפט רשאי לחייב את הצרכן המפר בשיפוי נותן שירות התיירות על ההוצאות הסבירות שהוציא ועל ההתחייבויות שהתחייב בהן באופן סביר לשם קיום החוזה, והכול אם נראה לבית המשפט צודק לעשות כן בנסיבות העניין ובמידה שנראה לו.

יוער ויואר, כי בנסיבות מסוימות, מטעמים מיוחדים מאוד ולאור הגישה החדשה כבר נקבע, כי מחלה של נוסע יכולה אף היא להוות אירוע מסכל, שכן ברי, שאדם אינו יכול תמיד לצפות את המועד שבו יחלה וחולה אינו יכול לבצע חיוב אישי על פי חוזה, כחיוב לצאת לחופשה. עם זאת, על הנוסע יהיה להוכיח כי לא מדובר במחלה ידועה או שניתן היה לצפותה ולמעלה מכך, עליו להוכיח את מחלתו ככזאת שמהווה סיכול אמיתי. כמו כן, על הנוסע להגן על עצמו מפני סיכונים באמצעות רכישת פוליסת ביטוח מתאימה.   

 

כל המידע המוצג במאמר הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית ו/או כדי ליצור יחסי עו"ד-לקוח מכל סוג שהוא. המחבר אינו נושא באחריות כלשהי כלפי מאן דהוא והלה נדרש לקבל עצה מקצועית, פרטנית ויסודית לנסיבות המקרה שלו, לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים ו/או המצורפים להם.

 

email this page to a friend