סוכנות הנסיעות הינה בעלת המומחיות והידע המקצועי הדרוש, ומכוח חובת המקצועיות והזהירות, באחריותה לספק ללקוחותיה מידע מקיף, אמין, ברור ומעודכן שיאפשר ללקוחות לממש את חבילת התיור, ובכלל זה בנוגע ליציאה מישראל וכניסה למדינות היעד. לשם כך פונים לקוחות אל סוכנות הנסיעות כיועצת תיירות וכגורם מומחה, משלמים סכום נוסף בשל כך ולא מבצעים הזמנה ישירה של שירותי תיירות.

תקנה 1 לתקנות שירותי תיירות (חובת גילוי נאות), תשס"ג-2003, מגדירה "חבילת תיור" כ"צירוף של שניים או יותר משירותי סוכנות נסיעות". שירותי סוכנות נסיעות מוגדרים בחוק שירותי תיירות, התשס"ב – 2002, כדלקמן:"

1. ארגון ומכירה של סיור לישראל או למדינות חוץ או הזמנת שירותים לצורכי סיור כאמור;
2. הזמנה או מכירה של כרטיסי נסיעה או שוברי נסיעה אל מחוץ לישראל, למעט הזמנה או מכירה כאמור, אף אם היא כוללת הזמנת שירותי לינה בבתי מלון, המבוצעת ישירות בחברת תעופה;
3. הזמנת שירותי לינה בבתי מלון בישראל או מחוץ לישראל;
4. טיפול בהשגת אשרות כניסה, שהייה או יציאה לצורכי סיור או נסיעה כאמור;
5. מתן ייעוץ מקצועי בכל ענין כאמור בפסקאות (1) עד (4);"

לאמור: טיסה בצרוף טיפול בהשגת אשרה או אפילו ייעוץ בעניין וכן כל שילוב כאמור לעיל מהווים חבילת תיור.

תקנה 2(א) לתקנות קובעת כי "סוכנות נסיעות תיתן למי שרוכש חבילת תיור שהיא מוכרת (להלן – לקוח) או למבקש לרכוש חבילת תיור כאמור, מידע בכתב בכל הנוגע לשירותים הניתנים במסגרת חבילת התיור." תקנה 3(3) מציינת כי פרטי המידע הכלליים שחובה על סוכנות נסיעות לגלותם לפי תקנה 2 הם, בין היתר:

"(ב)      מידע הנחוץ לשם יציאה מהארץ וכניסה למדינות הנכללות בחבילת התיור (להלן – מדינות היעד), לרבות תקופת תוקף דרכונים, הצורך באשרות כניסה, וכל דרישת אחרת של מדינות היעד המהווה תנאי כניסה אליהן;"

בת.ק. (ת"א) 52514-06-11 ווילסון קלמנט נ' LOTUS ואח' (פס"ד מיום 05.02.2012), התובע, אזרח ניגרי המחזיק תעודת זהות ישראלית, הזמין כרטיס טיסה מאת סוכנות נסיעות וזו ניפקה לו כרטיס לטיסה מישראל למנילה. לטענת התובע, כאשר עמד לשוב נאמר לו בשדה התעופה במנילה כי הוא לא יכול לשוב לישראל שכן אין לו אשרת מעבר ("ויזה טרנזיט"). לפיכך, ונוכח העובדה שהטיסה יצאה שעה לאחר מכן, החמיץ התובע את הטיסה ונאלץ לרכוש כרטיס בטיסה אחרת של אל על, למחרת היום, ונאלץ לשלם עבור כרטיס נוסף וכן להשתכן במלון. התובע גם טען כי נגרמה לו בושת פנים וכן עגמת נפש רבה, שכן נאלץ לנסוע לשגרירות ולהוציא אשרת מעבר, בלחץ זמן. התובע טען עוד, כי כאשר רכש את הכרטיס, נאמר לו  מפורשות כי הוא לא צריך "ויזה טרנזיט" במנילה מאחר והוא מחזיק תעודת זהות ישראלית.

סוכנות הנסיעות טענה להגנתה, כי כלל לא צריך "ויזה טרנזיט" במנילה וכי לא היו דברים מעולם. מאידך, חברת התעופה דווקא אישרה את דברי התובע כי יש צורך ב"ויזה טרנזיט" במנילה, בנסיבות אלה בהן התובע עושה שימוש בדרכון ניגרי. סוכנות הנסיעות הגישה מסמך ממנו עולה, לשיטתה, כי אין צורך באשרת מעבר. העדה מטעמה הסבירה כי מדובר במסמך המונפק על ידי תוכנת מחשב שהיא עושה בה שימוש. ביהמ"ש לא התרשם מאותנטיות המסמך, אך בכל מקרה, אם אכן סברה כך סוכנות הנסיעות, הרי שהתברר אל נכון כי סברה כך בטעות והתרשלה בבדיקת העניין.

נוכח האמור לפיו התובע היה זקוק ל"ויזה טרנזיט" בטיסה ממנילה לישראל וכי סוכנות הנסיעות לא הודיעה לו זאת אלא ההיפך, היא מסרה לו כי אין צורך בכך, הפרה סוכנות הנסיעות את תקנה 3 דלעיל. כתוצאה מההפרה כאמור, נאלץ התובע לרכוש כרטיס טיסה חלופי בעלות 720 דולר וכן שילם למלון 150 דולר. סכומים אלה הינם שווה ערך ל – 3,306 ₪. בנוסף, נגרמה לתובע עגמת נפש לא מבוטלת, עת נמנעה ממנו טיסה ברגע האחרון והוא נדרש לפנות לשגרירות תחת לחץ וכן נאלץ להישאר במנילה יום נוסף. לפיכך, חויבה סוכנות הנסיעות לשלם לתובע סכום נוסף עבור אבדן יום ועגמת נפש בסך 1,800 ₪.

בת"ק (י-ם) 38885-11-10 ישראל אברהם ואח' נ' אמבסדור טורס ואח' (פס"ד מיום 28.07.2011), נדונה תביעה לפיצוי בגין נזקים ממוניים ולא ממוניים שנגרמו לנוסעים כתוצאה מכך שהתובעת הגיעה לרוסיה במסגרת טיול מאורגן, ובהעדר אשרת כניסה למדינה, גורשה חזרה לישראל.

התובעים נוסעים לחו"ל מזה 20 שנים באמצעות אותה סוכנות הנסיעות, הנתבעת, כאשר התובעת היא אזרחית הולנדית בלבד בעלת מעמד של תושבת בישראל והתובע הוא אזרח ישראלי. אזרחי ישראל אינם זקוקים לאשרה לצורך ביקור ברוסיה בעוד אזרחי הולנד, כמו גם אזרחי מדינות אחרות באירופה, אינם יכולים להיכנס לרוסיה ללא אשרה. התובעים הזמינו באמצעות סוכנות הנסיעות טיול מאורגן של חברת רימון לרוסיה וטיסות הלוך ושוב של חברת אל-על. סוכנות הנסיעות לא דאגה להוצאת אשרת כניסה לרוסיה וגם לא הסבירה לתובעים כי יש לדאוג לאשרה.

התובעים הגיעו לדלפקי אל-על לצורך היציאה לטיול ונאמר להם שהתובעת לא תוכל לטוס ללא אשרה. לאחר בירורים הודיעה נציגת אל-על לתובעת כי תוכל לצאת לטיול המאורגן, גם ללא אשרה. התובעים עלו לטיסה עם יתר חברי הקבוצה, אך עם הגיעם לרוסיה, הופרדה התובעת מהקבוצה, וגורשה בתוך זמן קצר ביותר לישראל.

סוכנות הנסיעות טענה כי לא ידעה שלתובעת אין אזרחות ישראלית, ושהיא טעתה לחשוב שיש לה דרכון ישראלי משום שהיא מחזיקה בתעודת זהות ומתגוררת בישראל. ביהמ"ש כמובן לא קיבל את הטענה. סוכנת הנסיעות הספציפית בסוכנות הרי היא שרכשה עבור התובעים את כרטיסי הנסיעה לטיסה זו, כמו לטיסות קודמות, ובכל הפעמים ראתה כי הדרכון שמכוחו יוצאת ונכנסת התובעת מישראל הינו דרכון זר. היה על סוכנת הנסיעות לברר אם זהו הדרכון היחיד שברשותה, ואף לברר אם בעלי דרכון הולנדי יכולים להיכנס לרוסיה ללא אשרה. בירור זה לא היה דורש מסוכנת הנסיעות מאמץ כלל וכלל, והיא היתה יכולה לעשות אותו מבעוד מועד. אילו היתה סוכנות הנסיעות פועלת בצורה מקצועית ועל פי דרישות הדין, היתה יכולה למנוע את הטעות, בעלות נמוכה מאוד.

נציגת אל-על הצליחה כמעט למנוע את עלייתה של התובעת לטיסה למוסקבה, והפנתה אותה להוציא בדחיפות אשרת כניסה. בדרך זו ניתן היה לצמצם את נזקי התובעים בצורה משמעותית, והם היו מפסידים רק מספר שעות מהטיול המאורגן. אך תוך כדי הבירור עם סוכנות הנסיעות הודיעה נציגת אל-על כי היא טעתה והתובעת יכולה לטוס גם ללא אשרה. הודעה מאוחרת זו הייתה שגויה ומכאן שגם לאל-על אחריות לנזקי התובעים.

אך גם בנקודה זו היתה יכולה סוכנות הנסיעות לצמצם את נזקיה של התובעת. סוכנת הנסיעות העידה כי כאשר התובעת התקשרה אליה, בשש בבוקר, פנתה מיד לקונסוליה הרוסית וסידרה לתובעת פגישה עוד לאותו היום לצורך קבלת אשרה. מכאן שבמועד זה הבינה נציגת סוכנות הנסיעות כי בלי אשרה אכן לא תוכל התובעת להיכנס לרוסיה. יש להניח כי סוכנת הנסיעות הבינה זאת גם מתוך שיחתה עם הקונסוליה הרוסית, ועל כן לא ברור מדוע הניחה לתובעים לעלות על הטיסה למוסקבה ללא בירור נוסף. נראה כי האמון שנתנה סוכנת הנסיעות במידע שבידי אל-על, חרף המידע הסותר שהיה בידה, ניתן ללא בירור, ומבלי לחשוב על הנזקים ועוגמת הנפש שתגרם לתובעים.

לדידו של ביהמ"ש האשם התורם של התובעים הינו נמוך ביותר, וזאת נוכח העובדה שבחוברת של רימון הופנו לבירור נושא אשרות הכניסה, וכך אכן עשו ופנו לסוכנות הנסיעות. על כן נקבע לתובעים אשם תורם של 10% בלבד. ביהמ"ש קובע כי האחריות של סוכנות הנסיעות לנזקי התובעים עולה על אחריותה של אל על, ויש לחלקה כך שסוכנות הנסיעות תישא ב-70% מהנזק ואל-על ב-30% הנותרים. ביהמ"ש פסק כי על סוכנות הנסיעות לשלם סך של 14,094 ₪ בגין הוצאות ופיצוי בסך של 6,000 ₪ בגין עוגמת הנפש שנגרמה לתובעים יחדיו, וכי על אל-על לשאת בפיצוי בסך של 6,028 ₪.

האם מוטלת על סוכנות הנסיעות האחריות לבדוק אשרת כניסה, סיווגה ותוקפה, כאשר האשרה הושגה באופן עצמאי ע"י הלקוח? כלום חלה על סוכנות הנסיעות החובה לוודא כי יושמו בפועל הנחיות מדינות היעד על-מנת לשלול אפשרות שהלקוח לא ייכנס למדינת היעד בשל אי מילוי מלא ומדויק של הוראות מדינת היעד, או שמא מסתכם תפקידה של סוכנות הנסיעות במכירת כרטיס טיסה? סוגיה זו נדונה בת"ק (קריות) 47337-11-10 אהרוני יהודית נ' פאלקס תורס (חיפה) בע"מ (פס"ד מיום 23.11.2011).

התובעת הזמינה אצל סוכנות הנסיעות טיול למשפחתה המונה 5 נפשות במטרה לחגוג בר מצווה לבן הזקונים ושחרור מצה"ל לבן הבכור. הטיול כלל טיסה מישראל לארה"ב, משם טיסה לקנדה, מקנדה חזרה לארה"ב, מארה"ב קרוז לאיים הקריביים, לאחר מכן חזרה לארה"ב ומשם לישראל. את הויזות לארה"ב הוציאה המשפחה באופן עצמאי ולא דרך סוכנות הנסיעות. המשפחה גילתה בעת חזרתה מקנדה לארה"ב כי הבן הבכור מנוע מלהיכנס לארה"ב מאחר והוויזה שיש בידו מוגבלת לכניסה אחת בלבד. לאחר המתנה של מספר שעות בשדה התעופה בארה"ב, היוועצות עם עו"ד ותחנונים של ההורים, הורשה הבן להיכנס, אך הבן לא הורשה להמשיך את הטיול לקרוז יחד עם משפחתו וחזר לישראל.

התובעת טענה כי היה על סוכנות הנסיעות לשים לב למגבלה הרשומה בדרכון הבן הבכור ולהסב תשומת ליבם לכך כי קיימת מגבלה של כניסה אחת באשרה שקיבל ומשלא עשתה זאת היא הפרה את חובתה כלפיהם וגרמה לאי יציאה אל הפועל של הטיול בהרכב מלא, הפסד הנאה, אובדן ממון וזמן יקר בטלפונים כדי להסדיר אפשרות המשך הטיול ועוגמת נפש רבה בשל העובדה כי מטרת הטיול לא הושגה.

סוכנות הנסיעות טענה כי משבחרה התובעת במודע ומרצון חופשי לקבל אשרה באופן עצמאי הדבר פוטר אותה מכל אחריות לעניין בדיקת תוקף האשרה ומגבלותיה. לדבריה, למרות שהיא יודעת כי לאשרות כניסה קיימים סיווגים שונים ומגבלות שונות, היא לא ביררה עניין זה עם התובעת ו/או בעלה ורק התקשרה לשאול האם הם קיבלו את הוויזה לפני ביצוע סופי של ההזמנה.

ביהמ"ש מציין כי סוכנות הנסיעות לא יצאה ידי חובתה בכך שביררה אך ורק את עובדת קבלת האשרות ללא בירור לגבי סוג האשרות ואם קיימת בהן מגבלה כלשהי. לאור מעמדה כגורם בעל ידע ובקיאות בתחום, היה עליה למסור בכתב הנחיות מפורשות הכוללות מידע ברור לגבי הויזות הקיימות וההגבלות האפשריות באשרה המונפקת. ביהמ"ש קבע כי סוכנות הנסיעות במחדליה הפרה את חובת הגילוי המוטלת עליה ואת חובת הזהירות הקונקרטית כלפי התובעת ובכך סטתה מהסטנדרט הנדרש במקרים מעין אלה.

יחד עם זאת, ביהמ"ש מצא מקום ליחס לתובעת ובעלה אשם תורם משמעותי מאחר ולא נהגו באחריות מלאה וראויה תוך זהירות מתאימה ובהתנהגותם תרמו לנזק שנגרם בפועל למשפחה. ביהמ"ש פסק בסופו של דבר פיצוי בסך 5,000 ₪ לאחר ניכוי אשם תורם בשיעור של 50%.   

בתא"מ (ת"א) 24462-08 חיחינאשוילי תמר ואח' נ' צבר תיירות, נופש ואירועים בע"מ (פס"ד מיום 05.11.2011), נדונה שאלה דומה - על מי מוטלת האחריות להשגת אשרה במקרה בו נדרשת מעורבות ופעילות אישית של מבקש האשרה?

התובעות, אם ובתה, טענו כי רכשו מסוכנות הנסיעות שני כרטיסי טיסה לרוסיה, פוליסות ביטוח וויזה עבור הבת בלבד, וכן קיבלו ייעוץ מקצועי לעניין ויזה לאם שלדבריה החזיקה ב"הזמנה" מבתה ברוסיה, דבר המייתר לפי הייעוץ שקיבלו את הצורך בוויזה עבורה. בהגיען לרוסיה, ובהעדר אשרת כניסה, נעצרה האם ע"י משטרת הגבולות, הוחזקה בתנאי מעצר משך שבוע ימים (יחד עם הבת שנותרה כמובן ללוות אותה) וגורשה חזרה לישראל. התובעות טענו למצג שווא מטעם סוכנות הנסיעות שהוביל לנזקיהן לרבות לעגמת נפש וכן לרשלנות מקצועית חמורה ותבעו השבת הוצאות ופיצוי בסך כולל של 27,000 ₪.

סוכנות הנסיעות טענה, כי קרובת משפחה של התובעות הציגה לה את ההזמנה שקיבלו מרוסיה והיא אף קיבלה הנחיות מדויקות לעניין פרוצדורת הנפקת אשרה לאם, אשר ביקשה לשהות 3 חודשים ברוסיה, לפיה עליה להתייצב אישית בשגרירות ולעבור בין היתר ראיון אישי על-מנת שתונפק לה האשרה. סוכנות הנסיעות הגישה גם הודעת צד ג' כנגד חברת התעופה שהפרה את חובתה לבדוק כי לאם אשרה מתאימה (משלא הוגש כתב הגנה חויבה חברת התעופה בסכום הפסוק).

בית המשפט קבע כי היות וסוכנות הנסיעות סיפקה לתובעות שירותי סוכנות נסיעות משלושה סוגים (מכירת כרטיסי טיסה, טיפול בהשגת אשרה לבת וייעוץ בהשגת אשרה לאם) היא הייתה חייבת לגלות לתובעות את כל המידע בדבר הפרוצדורה להנפקת האשרה המיוחלת בכתב ובאופן ברור וחד משמעי בהתאם לחוק ולתקנות. סוכנות הנסיעות אף לא דאגה לוודא במעמד מסירת הכרטיסים לתובעות כי לאם אכן הונפקה בפועל האשרה הנדרשת.

יחד עם זאת, ביהמ"ש ייחס לבת ובעיקר לקרובת המשפחה שעמדה בקשר עם סוכנות הנסיעות, היעדר זהירות סבירה במידה מזערית, תוך אי נקיטת מלוא האמצעים המתחייבים שעשויים היו למנוע המקרה המצער (בהזמנת משרד הפנים ברוסיה נכתב כי ההזמנה לרוסיה מהווה אך בסיס למתן אשרת כניסה, אולם קרובת המשפחה, שקראה והבינה כי המסמך אינו ויזה, שוכנעה בכל זאת ע"י מידע שגוי שנמסר לה מאת הסוכנות). לפיכך, נפסקו לתובעות פיצוי בסך 13,500 ₪ בגין הוצאות ועוגמת נפש משמעותית ובנוסף שכ"ט עו"ד בסך של 7,000 ₪.

בתיק א (ת"א) 25515/04 לוגסי מזל נ' בל פנורמה נסיעות ותיירות בע"מ ונתור איחוד נסיעות לטיולים מאורגנים בע"מ (פס"ד מיום 10.12.2006), נפסק השבת תמורה מלאה של טיול מאורגן ופיצוי בסך 12,000 ₪ בגין הסדרת אשרת שהייה קצרה מידי לרוסיה שבעטייה עברו בני זוג מסכת של תלאות, חרדות, תסכולים ואף פגיעות גופניות, במהלך האירועים שתחילתם בהורדה מהרכבת ועד לשובם ארצה. בני הזוג נחשבו כשוהים בלתי חוקיים ובחלק מהזמן נמצאו ב"מעין מעצר" או בהגבלת תנועה. בנסיבות אלו, מפח הנפש ועוגמת הנפש היו גדולים, לנוכח האירועים שעברו עליהם ברוסיה ומכך שלא יכלו להמשיך בטיול אליו ייחלו לנסוע.

פיצוי גבוה במיוחד (פסיקת 24,000 ₪ על דרך הפשרה) ניתן לבני זוג שהצטרפו לטיול מאורגן להונג קונג וסין וגילו לתדהמתם לאחר שמונה ימים שהבעל אינו יכול להמשיך בטיול עם הקבוצה בהיכנסם לסין מאחר ואין בנמצא אשרה תקפה עבורו. הבעל נשאר מאחור והצטרף לקבוצה לאחר שהוסדרה לו אשרה בחלוף שישה ימים. סוכנות הנסיעות התרשלה כאשר לא טרחה לוודא קיומה של אשרה כמתחייב על-פי תפקידה, ואף הגדילה לעשות ולא אפשרה לבעל לצאת בטיסה מוקדמת יותר משיקולי עלויות כספיות. ראה: ת"א (אשקלון) 1720-09 ד"ר סברדלוב בוריס ואח' נ' מונה טורס בע"מ (פס"ד מיום 09.11.2010).  

לעומת זאת, בתיק ת"ק (פ"ת) 12220-04-10 ספטי-בראונר נ' איילה נסיעות ותיירות בע"מ (פס"ד מיום 06.09.2010), דחה ביהמ"ש תביעה של סבתא שטענה כי סוכנות הנסיעות לא הודיעה לה כי עליה לדאוג לוויזה לאוסטריה עבור נכדה, דבר אשר עליו למדה לטענתה רק עם הגיעה לשדה התעופה. ביהמ"ש מצא כי העדות מטעם סוכנות הנסיעות, לפיה הוסבר לתובעת היטב כי עליה להציג דרכון של הנכד וככל ואין בידה דרכון של הנכד הרי יש לדאוג עבור הנכד לתעודת מעבר בצירוף ויזה, מהימנה עליו בהרבה מאשר עדות הסבתא שדבקה בעמדתה שדי בתעודת מעבר ודרשה מסוכנות הנסיעות לבצע את ההזמנה.   

גם בת"ק (ת"א) 6351-11-09 כרמונה נ' אשת טורס (פס"ד מיום 24.12.2010), נדחתה תביעה לשיפוי תובע בגין נזקים אשר אירעו לו ולאשתו, אשר בשל מחדל שלהם לא עודכנו על ידי סוכנות הנסיעות בחובת אשתו הנושאת בדרכון פיליפיני להוציא ויזה לשם כניסה לתורכיה. התובעים טענו כי בעת ביצוע ההזמנה ציינו בפני נציגת סוכנות הנסיעות כי האישה מחזיקה בדרכון פיליפיני. מנגד, טענה סוכנות הנסיעות כי מעולם לא נאמר לנציגתה כי אשת התובע מחזיקה בדרכון פיליפיני וכל שנמסר לה הוא שמה כפי שהוא מופיע בדרכון.

התובעים לא הרימו את נטל ההוכחה וגרסתם לא חוזקה בראיות חיצוניות כלשהן, וכנגדה העידה נציגת סוכנות הנסיעות באופן חד משמעי כי לא נמסר לה המידע וכי לו היה נמסר לה הייתה בוודאי מעדכנת את התובעים בדבר המשמעויות וזאת הואיל ולאור ניסיונה רב השנים היא מודעת לחובה בהוצאת ויזה החלה על נושא דרכון פיליפיני לשם כניסה לתורכיה.

יפים לענייננו דברים שנכתבו בפס"ד דלעיל ע"י כב' השופטת לימור ביבי-ממן:

"הנני סבורה כי על הנתבעת כסוכנת נסיעות מוטלת החובה לעדכן את לקוחותיה בדבר מגבלות שונות ובין היתר בדבר הכרח בהוצאת ויזה למקומות שונים אליהם מעוניינים לקוחותיה להזמין מקומות. לענין זה, בת"ק 25237-07-10 מלכה אורן נ' איסתא (12/12/10) (פורסם במאגרים המשפטיים) נקבע על ידי כי :

"בעידן האינטרנט ,אשר מאפשר נגישות של הלקוחות לרכישת בתי מלון וטיסות באופן ישיר ומבלי להיזקק לסוכנות נסיעות, צריך להיות ערך מוסף לפעילותה של סוכנות נסיעות- ערך מוסף, אשר בגינו גובה הסוכנות עמלות." 

על ערך מוסף זה, לבוא לידי ביטויו הן ביעוץ אשר ניתן ללקוח טרם רכישת השירות והן, בסיוע ללקוח לאחר רכישתו אל מול ספק השירותים.(לענין זה ראה לדוגמא  תק (ב"ש) 2996/06,יעקב מנשה נ' אופיר טורס בע"מ, (פורסם בנבו) )."

לענין זה, אין עוררין כי ישראליים אינם נדרשים להוצאת ויזה לשם כניסה לתורכיה ומשכך, חלה החובה האמורה על הנתבעת רק במידה ואמנם נאמר לה מפורשות, על ידי התובע כי אשתו נושאת דרכון פיליפיני."

הנה כי כן, סוכנות הנסיעות חייבת להיות אקטיבית ולבצע בירור על-מנת לקיים את דרישות הדין המחייבות אותה לספק בכתב את המידע הנחוץ לשם יציאה מהארץ וכניסה למדינות הנכללות בחבילת התיור, ולבדוק את תקינות המסמכים ההכרחיים לרבות תוקף האשרה ומגבלותיה בטרם ביצוע הזמנה ו/או מסירת הכרטיסים.

כל המידע המוצג במאמר הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית ו/או כדי ליצור יחסי עו"ד-לקוח מכל סוג שהוא. המחבר אינו נושא באחריות כלשהי כלפי מאן דהוא והלה נדרש לקבל עצה מקצועית, פרטנית ויסודית לנסיבות המקרה שלו, לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים ו/או המצורפים להם.