אלת הצדק
דרוש שר תיירות

השינויים שהתרחשו בענף התיירות בעולם מצאו ביטויים גם בענף התיירות בישראל. ממשלת ישראל הנהיגה במחצית השנייה של שנות התשעים ובראשית האלף הנוכחי מדיניות של ליברליזציה כלכלית או בכינוייה מדיניות של הפרטה ומיקור חוץ במגזר הציבורי. מדיניות זו הוחלה גם על ענף התיירות ובעיקר על שירותי התיירות: אספקה של השירותים התיירותיים והפיקוח הממשלתי על דרך אספקתם. בכך קיוו קובעי המדיניות כי מדיניות הליברליזציה תיטיב עם המשק הישראלי ותאפשר אספקה יעילה יותר של שירותים הנדרשים לצרכן הישראלי.

במסגרת מדיניות זו תוקן חוק שירותי תיירות התשל"ו -1976 מספר פעמים וסמכויות פיקוח שונות ניטלו ממשרד התיירות. תיקון 2002 לחוק האמור שעוסק בהבטחת כספי לקוחות וגילוי נאות של השירות המסופק הקשור לעבודת סוכן הנסיעות מהווה לכאורה שינוי במדיניות. ממדיניות של ליברליזציה כלכלית המעבירה תפקידי השירות הציבורי לניהול השוק הפרטי אל מדיניות הפוכה המחזירה את הפיקוח לידיים ממשלתיות. תפנית זו מעוררת מספר שאלות הנוגעות למדיניות התחיקתית התיירותית בפרט ולענף התיירות הישראלי בכלל. האם שינויי המדיניות התכופים מבטאים תהליך למידה מובנה של קובעי המדיניות את ענף התיירות ומכאן האם ניתן ללמוד מכך כי ענף התיירות בישראל מנוהל באופן יעיל והוגן? או לחלופין, האם דווקא שינויי המדיניות התכופים מלמדים יותר על אי יציבות גבוהה בכל הקשור לקביעת מדיניות חקיקתית זו בתחום התיירות?

יתר על כן, תיקון 2002 מצביע לכאורה על ביקושים למדיניות שתגן על הצרכן המעוניין לצרוך שירותי תיירות. האם הביקושים הללו מלמדים על הגברת המעורבות הציבורית האזרחית ועל יעילותה בכל הקשור לקביעת המדיניות הציבורית החקיקתית בתחום התיירות? האם תיקון 2002 מצביע על התנערות ממדיניות הליברליזציה?  

בתהליך עיצובו של תיקון 2002 אנו עדים למעורבותם של גופי הגנת הצרכן. גופים אלו מהווים שותף ותיק בתהליכי הסדרת הפיקוח הממשלתי, ואולם מעורבותם בעיצוב תיקון 2002 הינה עמוקה במיוחד.

המדיניות החקיקתית הזו היא תוצר פעולה של שחקנים שונים כמו פוליטיקאים, פקידי תיירות, פקידי אוצר, התאחדות בתי מלון, התאחדות סוכני הנסיעות, חברות התעופה, ארגון מורי דרך וציבור שההשתתפות הפוליטית שלו היא מאוד חלקית.

משכך, מוצע לחזק את המועצה לצרכנות וחיזוק משרד התיירות, זאת במסגרת עיצוב מסגרת פעולה מקיפה אשר תפנה לציבור הרחב ותקדם מודעות לתחום התיירות. בהקשר זה נציין את ההטיה הקיימת במדיניותו של משרד התיירות הרואה את מטרת העל שלו בהבאת תיירים מחו"ל ופחות שם דגש על תפקידו כמפקח על תחום התיירות. יש מקום לשקול במסגרת זו מתן כלים משמעותיים יותר להסדרת הפיקוח.

הסוגיה של פיקוח ממשלתי קשורה קשר הדוק לתהליכי המשפט הכלליים בחברה. כך, בהיעדר פיקוח ממשלתי הבא לידי ביטוי בחוסר יכולת הממשל לספק מענה הולם לביקוש הציבור, הופכת הזירה המשפטית ליעד חלופי של ציבור צרכני שירותי התיירות הנפגעים. מטבע הדברים זירה זו אינה יכולה להסיר את הכללים בצורה כוללת באשר היא נענית רק לעתירות המופנות אליה. מרבית הפניות בתחום התיירות אשר מגיעות למערכת בתי המשפט מסתיימות בפשרה ואינן מובאות בפני הציבור. יתר על כן, חלק מן הפניות בתחום התיירות אשר מגיעות לכלל הכרעה סותרות האחת את רעותה. למצב זה השלכה ישירה על העדר מידע בידי הצרכן הישראלי בכל הקשור למערכת המותר והאסור ובכך נפגמת מערכת ציפיותיו. התשתית הנורמטיבית עליה מבוססים דיני התיירות רחוקה מלהיות קוהרנטית, ויש לתת את הדעת על האחדת החקיקה והפסיקה באופן שיאפשר גיבוש מדיניות מנחה ואחידה בנושא זה.

מזה למעלה מעשור קיימת תחלופה בלתי סבירה בעליל בתפקיד שר התיירות, אשר משום מה לא מקבל את הכבוד הראוי לו. מתי יגיע האיש שימלא את התפקיד הכלכלי, צרכני ושיווקי, הכול כך חשוב, תקופה ארוכה ומספקת לחולל את הפלא הדרוש, כדי להביא את ענף התיירות בישראל למעמדו הראוי? בכל אופן, בהצלחה למיניסטר, המתאים יש לקוות.

 

כל המידע המוצג במאמר הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית ו/או כדי ליצור יחסי עו"ד-לקוח מכל סוג שהוא. המחבר אינו נושא באחריות כלשהי כלפי מאן דהוא והלה נדרש לקבל עצה מקצועית, פרטנית ויסודית לנסיבות המקרה שלו, לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים ו/או המצורפים להם.

 

email this page to a friend