בחודש ספטמבר 2011 כתבתי במסגרת המאמר "מדריך של פעם בחיים" אודות מקרה חריג ביותר ומצער מאוד שארע לקבוצה אשר נותרה למעשה ללא מדריך, שרק בדיעבד הסתבר כי נבצר ממנו לבצע את תפקידו, בטיול ארוך ויקר לסינגפור, ניו-זילנד ואוסטרליה, ועל התנהלותה הבלתי סבירה בעליל של מארגנת הטיול שלא רק שלא טרחה להחליפו באחר לאחר קבלת תלונות יוצאות דופן בזמן אמת, אלא שאף עצמה את עיניה בנוגע למצבו העגום של המדריך עובר לטיול וחרף זאת בחרה לשבצו לטיול. ואם לא די בכל זאת, גם המשיכה לזרוק אבן אחר הנופל. 

על פסק הדין המנומק של ביהמ"ש לתביעות קטנות מיום 18.08.11 הגישה המארגנת בקשת רשות ערעור, וביהמ"ש המחוזי החזיר לביהמ"ש קמא את התיק על-מנת לשמוע את עדותו של המדריך מאחר והלה לא הופיע למתן עדות בדיון ההוכחות שנערך בביהמ"ש. ברם, גם לדיון בערעור שהתקיים ביום 23.07.12 המדריך לא הופיע בשל אשפוז בבי"ח לאחר ניתוחי ראש. רק אז נתחוור שמה שארע בטיול הנו תולדה של גידול שהתגלה בסמוך לאחר הטיול.

התובעים חזרו והדגישו כי אין להם כל טענה כנגד המדריך כי אם אל מארגנת הטיול אשר לא נתנה ליבה לכל סימני האזהרה שחלק מהתובעים העידו שנראו לעין עוד במסגרת המפגש הראשוני בין חברי הקבוצה לבין המדריך, בטרם יצאו לטיול המיוחל, וכל ניסיון מצידם להחליפו באחר אל מול המארגנת נועד לכישלון. כזכור, המארגנת סירבה להחליף את המדריך ודרשה 5,000$ עבור דמי ביטול. גם במסגרת הטיול, מתחילתו ובהמשכו, ביקשו התובעים להחליף את המדריך, אלא שהמארגנת בחרה להותיר את המדריך עם הקבוצה בחו"ל ולא להתחשב בדברי התובעים אשר בדיעבד "ראו את הנולד". נראה כי גם המארגנת יכולה הייתה לראות אילו רק הייתה פוקחת את עיניה גם במחיר של שליחת מדריך אחר/נוסף לטיול.

ביהמ"ש קבע כי "הנתבעת התרשלה ולא עשתה כל חסד עם המדריך, אשר ככל הנראה זה היה לו הטיול האחרון לפני שהתגלתה אצלו המחלה וניכר כי הוא מצר על כך וחבל שהנתבעת לא פועלת בהתאם ומגלה נכונות לפצות את התובעים בטיול שנהרס בסופו של דבר בשל רשלנות הנתבעת והעדר ערנות למצב אליו נקלע המדריך שלא היה ער למצבו, להבדיל מהסביבה כמו גם חברה אחרת עימה עבד המדריך".

פסק הדין התייחס לאחריות של המארגנת בבחירת המדריך ובאחריות שלה לכך שקיבלה החלטות שגויות ולא בדיעבד אלא בזמן אמת ועליה לקחת אחריות על ההחלטות ולא לגלגל עיניה לכיוון המדריך. במיוחד כאשר התובעים התריעו קודם ליציאה וגם במהלכה, לאורך כל הדרך, על התנהגות המדריך שבאותה עת לא הייתה לה כל סיבה נראית לעין. היה על המארגנת לבדוק את הטענות היטב ולפעול בהתאם. לצערם של כולם היא לא עשתה כן.

השופטת לימור רייך פסקה לבסוף כי: "לא מצאתי מקום לשנות מפסק הדין שניתן על ידי ואשר בחן את התנהלות הנתבעת, הרשלנות, חוסר המקצועיות שהגיע עד כדי אוזלת יד וזיכה את התובעים בסכום שנפסק על ידי. נוכח התנהלות הנתבעת לאחר הגשת הערעור, אשר גררה את התובעים פעם נוספת לביהמ"ש לשווא, הנני מורה על חיובה של הנתבעת בהוצאות ניהול הדיון".

ת"ק 14023-04-11 טרוינר נ' פגסוס תיירות בע"מ ות"ק 37236-04-11 הרץ ואח' נ' פגסוס תיירות בע"מ, בית משפט לתביעות קטנות בתל-אביב-יפו, כב' השופטת לימור רייך, 24.07.2012. 

כל המידע המוצג במאמר הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית ו/או כדי ליצור יחסי עו"ד-לקוח מכל סוג שהוא. המחבר אינו נושא באחריות כלשהי כלפי מאן דהוא והלה נדרש לקבל עצה מקצועית, פרטנית ויסודית לנסיבות המקרה שלו, לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים ו/או המצורפים להם.