תכנון וביצוע של טיול מאורגן הנו מבצע סבוך ומורכב, המחייב תכנון עם גורמים רבים, קביעת זמני ביקור והגעה בזמן ליעד. הטיול מהווה שרשרת של פעילויות קבועות לפי סדר. פגיעה בחוליה אחת בשרשרת מבלבלת את השרשרת כולה. מי שיוצא לטיול מאורגן יודע שאין זמנו בידו וכי הוא אינו חופשי לעשות ככל העולה על רוחו. מחד הוא קשור עם תוכנית אותה מוביל ומקיים מדריך הקבוצה ומאידך הוא קשור ביתר חברי הקבוצה, וכולם תלויים בכולם.

ידועה היטב התופעה שאחד או שניים מהקבוצה מאחרים למפגש ואז משתבשת כל התוכנית. הדבר גורם להתמרמרות מוצדקת של יתר חברי הקבוצה שהקפידו להתייצב בזמן, לאי הגעה לאתר הבא או למצער להגעה מאוחרת לאתר וכפועל ישיר מכך עזיבת האתר לפני מצוי התכנית עד תום, ולמעשה לאי עמידה בתכנית הטיול עליה התחייבה מארגנת הטיול.

אמנם לוח סיורים של קבוצה צריך להביא בחשבון תקלות, ואסור לו שיהיה קפדני ומחמיר מדי, אך מותר וגם צריך לדרוש מחברי הקבוצה להקפיד להתייצב בשעה היעודה ואם נבצר ממי מהם לעשות זאת מסיבות שאין לו שליטה עליהן, הוא צריך לדאוג להביא את הדבר לידיעת המדריך או לאחד מחברי הקבוצה, על מנת שיהיה ברור שהוא עומד להצטרף תוך זמן קצר.

ההלכה בעניין זה נקבעה בבר"ע (ת"א) 14217/94 רימון טיולים בע"מ נ' שולמית מרדו  (לא פורסם) (פסק דין מיום 27.2.95). בבוקרו של היום השני לטיול מאורגן בספרד ופורטוגל, לא הגיעה אחת הנוסעות לאוטובוס והקבוצה יצאה ליום הסיור כשהיא מותירה את הנוסעת במלון. הנוסעת טענה כי איחרה בחמש דקות בלבד, וכי שבה לחדרה לאחר ארוחת הבוקר משהבחינה כי שכחה את ארנקה בחדר. לדבריה היא ביקשה ממשתתפים אחרים בטיול להודיע על כך למלווה הקבוצה. אותם אנשים לא העידו במשפט כלל.

לדברי המדריך, הנוסעת איחרה ביום הראשון פעמיים למפגשים של הקבוצה והוא העיר לה על כך. לדבריו, הוא המתין לנוסעת במשך 10 דקות עם כל הקבוצה, לאחר מכן חיפש אותה בחדר האוכל, טלפן לחדרה ואף ביקש מאחת המטיילות לבדוק אם הנוסעת נמצאת בחדרי השירותים וגם שם לא אותרה. רק בחלוף כ- 15 דקות החליט לנסוע.

בית המשפט המחוזי (כב' השופט אדמונד א. לוי) קיבל את ערעור מארגנת הטיול ופסק בסוגיה זו באופן ברור ונחרץ: "מי שמחליט להצטרף לטיול מאורגן, צריך להיות נהיר לו מראש, שכנגד הזכויות שמעניקה לו ההתקשרות החוזית עם המארגן, הוא נוטל על עצמו התחייבויות שונות, וביניהן אחת מרכזית - להקפיד ולהתייצב לשעות המפגש של הקבוצה ואם לא יעשה כן, הוא עלול להיחשב כמי שמוחל על זכותו להשתתף בפעילות המתוכננת. לא יעלה על הדעת שבכל מפגש יצטרך המדריך לוודא מה עלה בגורלו של כל נוסע, שהרי אם כך ינהג, ימצא את עצמו חוטא כלפי אלה המתייצבים בזמן. ובמצב זה הוא והמבקשת (מארגנת הטיול) יהיו מועמדים להיתבע בגין אי קיום התחייבויות חוזיות שנטלו על עצמם. כי איחורים מצטברים שכאלה עלולים לשבש לחלוטין את מהלך הטיול ויגרמו לאי-עמידה בהתחייבות לפקוד אתרים הכלולים בהצעה שהיוותה בסיס להתקשרות החוזית."

בת"ק (תל אביב) 7434/01 כהן גלילה נ' דיזנהויז סיטונאי תיירות בע"מ, דינים תביעות קטנות 2002 (1) 909, דן בית המשפט במקרה בו ביום האחרון של טיול מאורגן לספרד, במהלך סיור רגלי בברצלונה, ניתנה לקבוצה הפסקה. לדברי הנוסעת ההפסקה הייתה של כשעה ונועדה לצורך בילוי וקניות. לטענתה, היא הגיעה למקום המפגש בשעה היעודה, אך בשל היותה חולת סכרת נכנסה לשירותים למשך כ- 5 דקות. מששבה לנקודת המפגש לא היה זכר למדריך ולחברי הקבוצה, והיא נאלצה לשוב למלון בכוחות עצמה לעת ערב. הנוסעת עתרה לפצותה על עוגמת נפש בסך 15,000 ₪. המדריך העיד כי ההפסקה הייתה בת 20 דקות בלבד לשם התרעננות ולא לצורכי בילוי וקניות, וכי המתין כ- 25 דקות בטרם עזב את מקום המפגש, וזאת למורת רוחם של יתר חברי הקבוצה.

בית המשפט (כב' השופט טובי חיים) נתן אמון מלא בגרסת המדריך ששללה את גרסת הנוסעת וקבע בזו הלשון: "אין אני סבור, בכל הכבוד, כי התובעת רשאית הייתה  על דעת עצמה- ליטול פסק זמן כה ממושך על מנת לערוך קניות כאשר ההפסקה נועדה אך להתרעננות. כמו"כ איני סבור, כי הקבוצה כולה צריכה "ללקות" בגין מחדלי התובעת ובדין נעתר המדריך לבקשות להמשיך בסיור כמתוכנן. יתר על כן, ממכתב חברי הקבוצה האחרים לנתבעת עולה, כי התובעת הפריעה באורח תדיר למהלך הטיול, הציקה למדריך ופיגרה בלוחות הזמנים שנקבעו. אף ממכתב זה אני למד, כי המחדל ב"נטישת" התובעת רובץ לפתחה שלה ולא לפתחו של מדריך הטיול. בנסיבות האמורות לא מצאתי, כי יש לייחס למדריך הטיול אשם כלשהו  עת  עזב את מקום המפגש בחלוף 25 דקות של המתנה".

בת"ק (תל אביב) 12731/01 שרה וענת הבה נ' ארנון פז (1985) בע"מ (לא פורסם) (פס"ד מיום 27.2.2002), דובר באישה מבוגרת כבת 70 שנה, ביתה וחתנה שהצטרפו לטיול מאורגן לחו"ל במסגרת מקום העבודה. בקבוצה היו כ- 50 איש. בהיותם בוונציה איבדה האם את הקשר עם הקבוצה של המטיילים ונאלצה לשהות, לטענתה, לילה שלם בחוץ מתחת לשולחן ששמה מצדדיו קרטונים וניילון. לטענתם האחריות לאירוע נופלת על כתפי מדריך הקבוצה ועל כתפי החברה המארגנת באחריות שילוחית של מעביד.

נפסק (כב' השופט מ' בלזר) כדלקמן: "אין יסוד לטענה כי האחריות לאירוע נופלת על כתפי המדריך. הדעת נותנת כי אם הבת ובעלה נוסעים עם אמם המבוגרת, הם ישגיחו עליה מה עוד שיודעים הם היטב שהיא אינה יודעת את השפה ואינה מתמצאת במקומות הטיול...טענת התובעים כי המדריך היה אמור להפסיק את הטיול או לפנות ליתר המטיילים בבקשה להפסיק את הטיול על מנת לחפש את התובעת 1 אינה מקובלת. אין לתובעים אלא להלין על עצמם על שלא שמרו על התובעת 1 ולא להטיל את האחריות לכך על כתפו של המדריך שאחריותה משתרעת כלפי כ- 50 מטיילים".

הנה כי כן, למדריך הקבוצה עומדת הזכות, והחובה, לדרוש מחברי הקבוצה לשתף פעולה לטובת הקבוצה כולה ולהתייצב לשעות המפגש, ומי שלא עושה כן משמע שהחליט שלא להשתתף בסיור המתוכנן ואל לו לבוא בטרוניה לאחר מלבדו. יש מדריכי "דולצ'ה" שמסכמים שהקבוצה מקבלת על עצמה את "העונש המתוק" – המאחר מביא לכל חברי הקבוצה ממתק מובחר. ישנם מדריכי "אמארטו" שמסבירים, מבקשים, דורשים ולבסוף לא ממתינים למאחרים וממשיכים בסיור כמתוכנן. ויש מדריכי קבוצות "חמצמצים" שמבצעים אקט חינוכי כבר למן ההתחלה ומותירים את המבוששים לבוא אי שם מאחור לחבור לקבוצה בכוחות עצמם. כל אחד בדרכו האנינה שלו, העיקר לקיים את התחייבות מארגנת הטיול לפקוד את האתרים הכלולים בהצעה שהיוותה בסיס להתקשרות החוזית עם כלל חברי הקבוצה, ושיישאר טעם של עוד.

כל המידע המוצג במאמר הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית ו/או כדי ליצור יחסי עו"ד-לקוח מכל סוג שהוא. המחבר אינו נושא באחריות כלשהי כלפי מאן דהוא והלה נדרש לקבל עצה מקצועית, פרטנית ויסודית לנסיבות המקרה שלו, לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים ו/או המצורפים להם.